לנה מזמינה אתכם לבקר

חלקכם מבקשים להכיר אותנו קצת יותר. חשבנו שזו סיבה מצויינת להזמין אתכם לביקור אצלנו בבית, כל אחת בתורה.

אני ראשונה, אבל נולדתי אחרונה, אני לנה, ולמרות שאני נראית בת 15 אני אוטוטו חוצה את גבול הילדות. בכל מקרה בשבילי מדובר רק במספרים שמופיעים על כל מיני ניירות כי לבגרות נפשית אני לא יודעת אם מגיעים מתישהו...

דבר שאולי לא ידעתם עלי זה שאני אספנית (משהו משפחתי). אם היה אפשר הייתי אוספת את הכל, אבל הבית שלנו לא רוצה להכיל את כל מה שאני רוצה לשמור בו, אז נאלצתי לבחור... יש לי אוסף מכובד של תיקים- אני קונה אותם בכמויות וכמעט בכל מקום שיוצא לי לבקר,

אוסף של משקפיים- הכי שווה משוק הפשפשים, מארונות של סבתא, ומכל מיני חנויות וינטאג' בארץ ובחו"ל, והאוסף היקר לליבי- מכשפות (חולה עליהן).

כל עוד אווה עדיין קטנה ולא זקוקה לחדר משלה, למכשפות שלי יש חדר שלם.

_DSC4292.jpg

אני עוברת ביניהן ונזכרת בחברים שהביאו לי אותן, בכל אותם המקומות בהם מצאתי אותן, ובאלה שעוד לא ביקרתי אבל כבר קיבלתי מזכרות.

כבר פגשתם את בעלי המקסים, ג'ו, את אווה, הבלונדה הקטנה שהצטרפה למשפחתנו לפני קצת יותר משנה

ואת הכלבים המצחיקים שלנו, מיקה וסקיי

אני לא בטוחה שאתם מכירים את לילי החמוסה.

לפני 5 שנים, עוד לפני שהתחתנו, גרנו יחד עם אירה וסטס בבית גדול בחולון, לילי הגיעה משם. לגברת יש וילה מפוארת, היא מראה את פניה רק לפעמים ולרוב נחה לה בערסל או ישנה בתוך הסוודר הישן שלי.

השכנים שלנו מקסימים; לשכנה ממול יש דירה יפהפייה, לפעמים אנחנו יושבות אצלה על כוס קפה, היא מספרת על העבודה ואני משחקת עם הכלבים שלה.

לאחרונה בזמן האזעקות היא גם מארחת אותנו בחדר המוגן שלה. גם למטה יש שכנים נחמדים, אבל אני רק מחכה שיעזבו כדי שאירה וסטס יעברו לגור באותו בניין איתנו. וגם הגינה שלהם מגניבה…

כמעט את כל הריהוט בחדר השינה שלנו בנו בעצמם ג'ו וסטס. היה לי חלום לחדר שינה בשחור לבן ולא סתם חלק שחור וחלק לבן אלא הכל בפסים של שני הצבעים... ובטח את ה"דרכים הלא פשוטות" אתם מכירים. הכי קל היה לנדנד לאבא שישרטט, לבעלי שימצא מקום לקניית החלקים, ולכל השאר- שיעזרו להרכיב.

על ההשראה לפינת המשחקים של אווה כבר סיפרנו. זה מקום שחלמתי עליו הרבה, שוב נדנדתי לבעלי ולחמי, ביקשתי עזרה מגיסי והתוצאה הרשימה את כולם- כל בוקר נכנסת הילדונת לחלל שלה, מתיישבת על אדן החלון ומסתכלת החוצה. ככה היא יכולה לשבת שעות. אני עוברת להסתכל עליה מדי פעם ומתלהבת שיש לה מקום משלה, ומזה שהגשמתי חלום קטן.

לסיום, יש את הבר עם מקרר יין. בערב, אחרי שמשכיבים את הילדה לישון, אנחנו פותחים בקבוק יין, חותכים גבינות, ומדברים.