את השנה התחלנו בהבטחה לעצמנו- לבלות יותר זמן עם המשפחה. הרי כשאת עצמאית, נדמה שכל היום שלך עובר בפגישות בבתי קפה מגניבים עם כוס קפה ועוגיה בצד. אבל, למען האמת, בזמן האחרון נהיה לנו יותר ויותר קשה להפריד בין העבודה לבית. התחלנו לשים לב לכך, שבערב אחרי שהשכבנו את הבנות, אנו חוזרות לחדר עבודה כדי לסיים את המשימות של אותו היום. גם סופי השבוע בזמן האחרון הפכו לימי עבודה ו...תפסנו את עצמנו על זה שכנראה הגיע זמן לעבור על סדר היום ולחשוב על פתרונות יצירתיים, הגיע זמן להתחיל להקדיש יותר זמן למי שאנחנו אוהבות ועם כל האהבה שלנו לטיולים לא לשכוח גם את העניין החשוב הזה.
לגבי הפתרונות אנחנו עוד נספר לכם, אבל הפוסט של היום הוא על מסורת:)
כל שנה, כבר המון שנים אנו מגיעות לדרום אדום. כל פעם זו חוויה שונה- פעם זה ביקור עם ההורים ולכן מתמקדים בעיקר בפחות הליכה ויותר בנסיעות ברכב ואוכל טוב באיזו מסעדה מקומית.
פעם זה עם חברים ואז ישנה אפשרות לתכנן איזה מסלול כיפי ומאתגר יותר, להביא סנדוויצים ולעשות הפסקת צהריים באמצע פרדס או שדות פורחים.
הפעם החלתנו לשלב, את ההורים השארנו בבית, אבל הזמנו חברים, לקחנו את הבנות ויצאנו לטיול אופניים.
אווה ולין היו צריכות לעלות על האופניים בפעם הראשונה. למען האמת, גם לנו זה הרגיש פעם הראשונה אחרי הפסקה של כמה שנים…
מתחילים את הטיול מסבב הטלפונים, מזמינים את כולם, קובעים מיקום המפגש ויוצאים לדרך.
את האופניים משכירים בבארי ואחרי כמה דקות מגלים שלין עדיין קטנה מדיי בגובה כדי לשבת בכסא האחורי של האופניים. התלבטויות האם לתת לה בכל זאת לנסוע עם הקסדא על הפנים או שלחפש פתרון אחר. למזלנו בדיוק נשארה להם עגלה נגררת אחרונה וניצלנו את ההזדמנות הזו כדי להמשיך את הטיול.
האזור יפיפה בחורף, הכל פורח ומלא ירוק. אחרי כרבע שעה של הנסיעה כבר לא מרגישים שאנחנו בחורף ונשארים עם הקצר.
טיילנו כמה שעות, עשינו הפסקה כיפית והצטלמנו עם הכלניות ( זאת הסיבה בגללה הגענו,לא??)
והמשכנו לכיוון המחלבה של משק צאן . הזמנו ארוחה מפנקת ואפילו הספקנו לצלם זוג תל אביבי נחמד באווירה כפרית מיוחדת.
חזרנו עייפים אך עם המון רצון להמשיך באותו הקו.